ויקרא תשע"ט

פרשתנו פותחת: ויקרא אל משה בכתיבת הספר תורה נכתבת האות *א* של ויקרא, כאות קטנה מהכתב הרגיל.

אומר רש"י ״לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה.. אבל לנביאי האומות נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר ׳ויקר אלוקים אל בלעם".

מדברי רש״י עולה, שהמפריד בין ״לשון חיבה״ (שבה נגלה הקב״ה לישראל) ל״לשון עראי וטומאה״ (שבה נגלה לאומות־העולם) הוא אות אחת בלבד - האות א׳ שבמלה ״ויקרא״.

והדבר מפליא: איך ייתכן שדוקא אות זו - הטומנת בחובה הבדל כה עמוק ויסודי - היא ״אל״ף זעירא״, אות מוקטנת וחסרת חשיבות כביכול?

למעשה, קיים ניגוד דומה באות ״אל״ף זעירא״ כשלעצמה: מצד אחד זוהי האות א׳ - הראשונה שבאותיות והחשובה שבהן; ומצד שני - א׳ זו היא ״זעירא״, קטנה בממדיה ביחס לשאר האותיות.

ההסבר לכך הוא שהיא הנותנת: דוקא אות זו, ״אל״ף זעירא״ - על שני הצדדים המנוגדים שבה - מביעה את מעלתו הגדולה של יהודי, שבה נבדל הוא מאומות העולם.

ביאור הדברים:

ידוע שהאות א׳ רומזת ל ״אלופו של עולם״, הקב״ה; גם ערכה המספרי של האות א׳ הוא אחד, דבר הרומז ל אחדות הבורא. האות א' שבמלה ״ויקרא״ רומזת, איפוא, לקשר המאחד והבלתי־אמצעי השורר בין הקב״ה ובין בני ישראל, המהווים חלק בלתי־נפרד מהאחדות האלוקית.

יחד עם זאת, א׳ זו היא ״אל״ף זעירא״: בכך מלמד אותנו הכתוב, שמעלתו זו של יהודי אינה מביאה אותו לידי התנשאות והתפארות, אלא אדרבה - לידי הקטנה עצמית והתבטלות מוחלטת בפני הבורא, בידיעה שכוחותיו ומעלותיו אינם משלו, אלא הם בכוחו של הקב״ה בלבד.

(עפ"י ביאורי החומש להתוועדויות תשמ״ט ח״ב ע׳ 427; שיחת ש״פ ויקרא תשמ״א)

שבת שלום

הרב ינאי רונן

בית חב"ד גוש מחי"ה

www.chabadkfarchaim.com

שבת פרשת ויקרא

שבת זכור

הדלקת נרות שבת: 17:26

צאת השבת: 18:26

משנכנס אדר מרבין בשמחה🤡