חיי שרה התשע"ט​

לאחר פטירת שרה, אברהם אבינו קונה את מערת המכפלה מאת בני חת. בפתיחת דבריו, פונה אברהם לפני חת ואומר להם: גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. מסביר רש"י את דברי אברהם: ״אם תרצו - הריני גר, ואם לאו - אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שאמר לי הקב״ה: ׳לזרעך אתן את הארץ הזאת'״.

צריך להבין: מדוע התחיל אברהם בדברי איום, ״ואם לאו - אהיה תושב ואטלנה מן הדין״, ולא בדרך של שכנוע והסברה?

עונה על כך הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שבזה באה התורה להורות כיצד צריך יהודי לדבר עם אומות העולם:

כשיהודי בא להשיג דבר־מה מאומות העולם, אם יתחיל בדרך של הסבר ושכנוע - לא יפעל דבר; לכל לראש עליו להראות את חוזקו ותוקפו, את בטחונו בקב״ה, ולהבהיר שהוא בטוח ביכולתו להשיג את מטרתו ״מן הדין שאמר לי הקב״ה״.

כאשר הגוי שומע דברים כאלה - הוא מסכים מיד למלא את רצון היהודי, בדרכי נועם ובדרכי שלום, בלי שום קטטה ומלחמה. וכפי שהיה בענייננו: לא זו בלבד שבני חת הסכימו למלא את דרישת אברהם, אלא שעפרון הציע מעצמו לתת לו (לא רק את המערה שביקש, אלא) גם את השדה כולה!

יחד עם זאת, אנו למדים מאברהם שיש לכבד את הגוי ולהציע לו תמורה מתאימה - ״ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר״.

שני צדדים אלה מתבטאים בהשתחוואתו של אברהם - ״וישתחו לעם הארץ לבני חת": לפי הפשט אברהם אכן השתחווה להם, לאות כבוד; ואילו חז״ל מפרשים שההשתחוואה היתה בעצם לקב״ה, ״מכאן שמודים על בשורה טובה״. לאמיתו של דבר היתה כוונתו לשני הדברים, כאמור לעיל שעל יהודי להראות בתוקף את בטחונו הגלוי בקב״ה, ובה בשעה להתייחס בכבוד לאומות־העולם.

(עפ"י ביאורי החומש לאגרות קודש חכ״ו ע׳ כד־כה; שיחות ש״פ חיי שרה וש״פ ויצא תשכ״ט)

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

שבת שלום וגאולה שלימה הרב ינאי רונן בית חב"ד גוש מחי"ה הכתובת לכל עניין יהודי

שבת פרשת חיי שרה: הדלקת נרות שבת: 16:28 צאת השבת: 17:27