לאחר 40 שנה של הליכה במדבר, בני ישראל פונים לעמים הסובבים את הארץ בבקשה לעבור בתחומם בדרכם לישראל. כאשר שלחו בני ישראל שליחים אל מלך אמור, כותבת התורה: "וישלח ישראל מלאכים". רש"י מיד שואל, הרי בספר דברים מייחסים את השליחים למשה - "ואשלח את המלאכים". אז מי שלח אותם, משה רבינו או בני ישראל?
אומר רש"י שאין זו סתירה ושני הפסוקים משלימים האחד את השני, ומסביר: "משה הוא ישראל, וישראל הם משה. לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל".
רש"י בפירושו מדגיש לנו שנשיא ישראל בעצם מהותו הוא "ככל הדור", וממילא כל מה שהוא עושה הרי זה כעשיית הציבור כולו. מצד שני "הנשיא הוא הכל", כל ענייני הציבור, כולל הצרכים הרבים והמגוּונים שלהם, הופכים להיות צרכיו שלו באופן אישי והם באים על ידו. כמו שראינו אצל משה רבנו, שלא רק התורה ניתנה על ידו, אלא אפילו צרכים גשמיים, כמו המן שירד מהשמיים, וכן הבשר והמים, ניתנו לעם ישראל על ידי משה.
את פרשת חוקת קוראים בסמוך או ביום ההילולא של הרבי, ג' תמוז. את ההסבר שמביא רש"י, "שהנשיא הוא הכל", אפשר לראות במוחש בהנהגתו של הרבי: כל מהותו ומחשבתו של הרבי הייתה מרוכזת רק בעם ישראל כולו. הצרות, הבעיות והטרדות של כל אחד ואחת מאיתנו – הפכו להיות הדאגות האישיות שלו.
(לקוטי שיחות לג, עמ' 134)
שבת שלום
הרב ינאי רונן
בית חב"ד גוש מחי"ה כפר-חיים
שבת פרשת חוקת
זמני כניסת שבת
תל אביב
הדלקת נרות: 19:31
צאת שבת: 20:33
ירושלים
הדלקת נרות: 19:09
צאת שבת: 20:31
*ג' תמוז - אתחלתא דגאולה*
*בשנת תרפ"ז* - אדמו"ר הריי"צ שוחרר ממאסרו, והוגלה לעיר קאסטראמה, בנסיעתו תחנת הרכבת היתה מלאה בהמון של חסידים שבאו להיפרד מהרבי. לפני שהרבי נכנס לקרון, פנה לקהל הנאספים בדברים חוצבי להבות אש שגאון ישראל לוהט בהם. בין השאר הוא דיבר על עבודה במסירות נפש:
"...ידעו נא כל העמים אשר על פני האדמה, כי רק גופותינו נמסרו לגלות ולשעבוד מלכויות, ואילו נשמותינו לא נמסרו לגלות ולשעבוד מלכויות. חייבים אנו להכריז גלוי לעין כל, שכל מה שנוגע לדתינו, לתורת ישראל, מצוותיו ומנהגיו, אין מישהו שיכפה עלינו דעתו ואם שום כח של כפיה רשאי לשעבדנו. עלינו להצהיר בכל תוקף כח המסירות-נפש היהודית זה אלפי שנה – אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו... וזוהי בקשתינו מהשם יתברך אל יעזבנו ואל יטשנו, יתן השי"ת התוקף הנכון שלא נירתע מפני יסורי הגוף ואדרבה לקבלם בשמחה, וכל עונש ח"ו המוטל עלינו בגלל החזקתנו חדר ללימוד תורה ולקיום מצוות, יוסיף לנו התחזקות בחיזוק היהדות..."
*יום זה מוגדר על ידי הרבי מליובאוויטש שליט"א כאתחלתא דגאולה, ורבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה.*
אחד מהחסידים החליט לשאול את הרבי שליט"א, האם לומר תחנון ביום זה, הרבי ענה שאמירת תחנון תלוי'ה בהרגש, ובאם שואלים, סימן שאין הרגש.
*בשנת תשנ"ד* - הרבי התכסה מעינינו לעת עתה אך זה רק שלב נוסף בתהליך של הגאולה האמיתית והשלימה. זאת בשל דבריו של הרבי כי דורנו, הוא "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה". בהקשר לכך, מזכירים החסידים את האמור: "אשרי המחכה ויגיע" וגו': "שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, שמלך המשיח נכסה וחוזר ונגלה.
בג' תמוז תש"י כותב הרבי שני מכתבים בהם ביאר "מהו רבי" - אשר מעל כל המעלות (איש המסירות נפש, גאון, בעל מדות, צדיק בעל רוח הקודש וכו') העיקר הוא מה "שהוא הוא הנשיא והראש וממנו ועל ידו הם כל ההשפעות בגשמיות וברוחניות, ועל ידי ההתקשרות אליו קשורים ומיוחדים בשרש ושרש השרש עד למעלה מעלה כו'".
במכתבים אלו לא מתייחס הרבי באופן ישיר לגאולתו של הרבי הריי"צ בג' תמוז, אולם הרבי בחר דוקא את היום הזה בשנה הראשונה לנשיאותו, להגדיר ביום זה מהו רבי ונשיא.
בשנה שלאחריה, תשי"א, כותב הרבי מכתב כללי במוצאי שבת ג' תמוז, ובו התייחס לגאולת י"ב תמוז, אשר ענין הגאולה הוא לכל סוגי בני ישראל, כולל גם אשר רק בשם ישראל יכונה, והגאולה "חוזרת ומתעוררת בכל שנה ושנה בזמן זה".
בהתוועדות ש"פ קרח ג' תמוז תשי"ח (לקו"ש ח"ד ע' 4131) מתייחס הרבי לראשונה לגאולה בג' תמוז, ומבאר הטעם שהרבי הריי"צ לא קבע את ג' תמוז ליום-טוב, אבל הרבי קובע: ש"התקשרות חסידים לרבי נשיא - צריכה להיות לכל מה שהוא... ולכן חסידים עליהם לחוג גם את יום הג' תמוז".
כיצד להתייחס לג' תמוז תשנ"ד? והמענה על זה פשוט: האם אפשר הדבר שהמאורע ד-ג' תמוז תשנ"ד יבטל את כל מה שהרבי בעצמו קבע במשך עשרות בשנים ליום של גאולה?!
יש לומר בדרך אפשר, שכל שיחותיו של הרבי במשך השנים אודות מהותו של ג' תמוז - הוא כעין הכנה למאורע של ג' תמוז תשנ"ד, אשר למרות ההעלם והסתר דיום זה, הרי במהותו הוא יום של גאולה, ולמרות שהוא נראה כהעלם, מורה לנו הרבי את הלימוד מג' תמוז תרפ"ז, שלמרות שבפעם הראשון הי'ה נראה כגלות, הרי נתברר הדבר שהוא אתחלתא דגאולה!
*כתיבת פדיון נפש*
(נקרא בקיצור פ"נ) הוא מכתב של חסיד לרבי מפעם לפעם, לעורר רחמים על נפשו.
הרבי התבטא פעם בקשר למעלת הפ"נ הנכתב לחמיו, הרבי הריי"צ: "כ"ק מו"ח אדמו"ר יצא ממקומו גן עדן וילך אל בית דין של מעלה על מנת לבקש..." היינו שבזכות הפ"נ, הצדיק מבקש כביכול מבית דין של מעלה לתקן ולשנות את דינו של כותב הפ"נ מרע לטוב.
*כיצד כותבים*
* נטילת ידיים טרם הכתיבה.
* ראוי לכתוב דווקא לאחר התפילה, וזאת כדי להוסיף בזכויות.
* לפני תחילת הכתיבה "מציירים (במחשבה) תואר פני הרב".
* כתיבה בכתב ברור.
* לכתוב על צד אחד של הדף.
* לחתום בסוף את השם הפרטי ושם האם.
* נהוג לצרף דמי פדיון נפש - צדקה.
*נוסח כתיבת הפ"נ*
הנוסח המקובל כיום הוא:
פ"נ, לכ"ק אדמו"ר שליט"א, אנא לעורר רחמים רבים על נר"נ (נפש רוח נשמה) של (השם הפרטי ושם האם), וכותבים לרבי כל שרוצים.
בפ"נ כותבים הן בקשות גשמיות והן בקשות רוחניות.
חסידים נוהגים לבשר לרבי גם דברים טובים.
הרבי אף הורה לכתוב קבלת החלטה טובה בתור עשיית "כלי" והכנה לברכה.
את הפ"נ שולחים לאוהל בניו יורק אפשר במייל או בפקס.
מספר הפקס:
17187234444+
אי-מייל:
Comments