מסעי תשע"ט

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם. כותב המדרש תנחומא: משל למה הדבר דומה? למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו. כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, ואמר ליה: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. כך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני. לכך נאמר: אלה מסעי בני ישראל. דברי המדרש דורשים ביאור, שכן לכאורה אין המשל דומה לנמשל: במשל - המלך ובנו חוזרים על עקבותיהם, ולכן מזכיר המלך לבנו בכל מקום שבו הם עוברים את שאירע באותו מקום ("כיוון שהיו חוזרין... אמר לו: ׳כאן ישננו, ׳כאן הוקרנו׳״); אך מה לכך ולהזכרת המסעות בנמשל, שבו בני־ישראל לא שבו למקומות שבהם ביקרו קודם לכן? ומבאר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: מסעותיהם של בני-ישראל במדבר, מקום שומם ומסוכן, מסמלים את ירידת הנשמה ״מאיגרא רמה לבירא עמיקתא״ - ממקור חוצבה הנשגב תחת כסא הכבוד אל העולם הגשמי, מקום של חושך ושממה רוחנית. אמנם ירידה זו של הנשמה היא בבחינת ״ירידה צורך עלייה״, שכן באמצעות עבודת הנשמה בעולם הזה, מתעלית הנשמה לגבהים רוחניים נעלים עוד יותר; אבל במהלך הירידה עלייה זו אינה מורגשת, והנשמה חשה רק את החושך, את הקשיים ואת השיממון הרוחני. רק בסיום התהליך - כשהעלייה מושגת בפועל - או־אז יכולה הנשמה להביט לאחור, ולראות כיצד כל ירידה וכל קושי היוו חלק בלתי-נפרד מתהליך העלייה. ומעתה נוכל להבין כיצד המשל מתאים במדוייק לנמשל: המשל מתאר מסע שתכליתו ומטרתו היא כדי לרפא את בן המלך (״הוליכו למקום אחר לרפאותו״), כלומר — לשפר את מצבו ולהביא לו תועלת, בדומה לירידתה של הנשמה לעולם הזה, שהיא ״ירידה צורך עלייה״; במהלך המסע עצמו מתרחשים דברים שיש בהם משום ירידה והרעת המצב (״ישננו״, ״הוקרנו״, ״חששת את ראשך״), בדומה לקשיים ולירידות הרוחניות שהם מנת חלקה של הנשמה לאורך מסעה בעולם הזה; ועם סיומו המוצלח של המסע - לאחר שבן המלך נרפא מחוליו -חוזרים המלך ובנו אל אותם מסעות, אלא שהפעם אין הם רואים בהם מאורעות שליליים, אלא חלק בלתי־נפרד מהתהליך שהביא בסופו של דבר לריפויו של בן המלך. והוא הדין בנמשל: לאחר שהנשמה מסיימת בהצלחה את מסעה בעולם הזה - מתבוננת היא במבט מחודש בכל הירידות הרוחניות שעברה במהלך המסע, והפעם אין היא רואה בהם ירידה, אלא שלבים בתהליך העלייה (בדומה לדברי הכתוב ״אודך ה׳ כי אנפת בי״, כלומד שלעתיד לבוא, כשישובו בני-ישראל ויתבוננו בקשיי הגלות - יראו שבפנימיותם לא היו אלה אלא חסדים, ויודו עליהם לקב״ה). (עפ"י באורי החומש ללקוטי שיחות חי״ח ע׳ 392 ואילך) שבת שלום וחודש טוב הרב ינאי רונן בית חב"ד גוש מחי"ה הכתובת לכל עניין יהודי www.chabadkfarchaim.com שבת פרשת מסעי הדלקת נרות: 19:15 צאת השבת: 20:17