סיפור לפרשת האזינו תש"פ

אתם מכירים ששומעים סיפור, נהנים מהמסר, ופתאום מתגלה מימד חדש שפשוט היה נחבא בסיפור, והמימד החדש הוא בעצם ה"ואו" של הסיפור. סיפור כזה סיפר בניקולאייב שבאוקאינה "מלמד" (מורה) לתלמידיו בתלמוד תורה. בין הילדים היה מי שלימים גדל ונהיה - הרבי מליובאויטש מלך המשיח. ובשבת פרשת האזינו תשמ"ב, סיפר הרבי מליובאויטש את הסיפור מהמלמד, ובסוף לימד אותנו הוראה ש... פשוט לא שמנו לב. וכך מספר הרבי (בשינויים קלים): בנוגע לגודל מעלת פרשת האזינו — מצינו סיפור נפלא ומבהיל המובא בספר "סדר הדורות" (סדר הדורות הוא ספר שחובר על ידי הרב יחיאל בן שלמה היילפרין - רבה של מינסק, ראה אור בשנת ה'תקכ"ט (1769): היה לרמב״ן (רבי משה בן נחמן לפני כ 700 שנה,היה מגדולי חכמי ספרד) תלמיד אחד ר׳ אבנר היה שמו, ירד מהדרך, השתמד ונעשה מומר, ומזלו גרם שהצליח להתמנות לשליט על האזור, ויהי נורא בכל הארץ. כחלוף זמן, שלח והביא לפניו את הרמב״ן רבו בעצם יום כפור, והתלמיד מראה לרמב"ן מה הוא עושה. בפני הרמב"ן הרג בעצמו חזיר אחד חתך אותו לנתחים, בישל אותו ואכל אותו. אחר שאכל, שאל את הרב על כמה איסורי כרת הוא עבר, (כָּרֵת הוא אחד מעונשי התורה, ונזכר כעונש ההלכתי על 36 חטאים חמורים בלבד) והשיב הרמב"ן - 4. ר' אבנר התווכח, ואמר לרמב"ן שהיו 5, והיה רוצה לחלוק עם רבו. נתן בו הרמב"ן עיניו דרך כעס, וישתתק האיש, כי עדיין נשאר עליו מעט יראה מאת רבו. ולבסוף שאל הרב מי הביא אותך אל הנפילה הזו? והשיב כי פעם אחת שמע שדרש הרמב"ן בפרשת האזינו ואמר שבפרשה ההיא כלולים כל המצוות וכל הדברים שבעולם. ולהיות שלפי ההבנה של התלמיד זה בלתי אפשרי, לכן עזב את היהדות. אמר לו הרמב"ן: עדיין אני אומר זאת, ושאל מה שתרצה. תמה התלמיד מאד, ואמר לו אם כן הוא, הראני נא אם תמצא שמי כתוב שם. ויאמר הרמב״ן כן דברת מידי תבקשנו. ותיכף הלך לו בקרן זוית ויתפלל, ויבא בפיו הפסוק "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם", כי אות שלישית של כל תיבה יש שם האיש שהיה ר׳ אבנר. אמ *ר* תי אפ *א* יהם אש *ב* יתה מא *נ* וש זכ *ר* ם התלמיד, כששמע הדבר הזה נפלו פניו, וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו? וענה לו הרמב"ן: אתה שמעת דברי הפסוק... הרמב"ן הלך לדרכו. ותיכף לקח האיש ספינה בלי מלח ומשוט, ויכנס בה, וילך באשר הוליכו הרוח, ולא נודע ממנו מאומה״. ואומר הרבי מליובאויאש מלך המשיח: סיפור זה שמעתי לראשונה מאת המלמד בזמן שלמדנו פרשת האזינו, וכוונת המלמד היתה — להדגיש את גודל המעלה של פרשת האזינו, כמבואר בסיפור הנ״ל, שבפרשת האזינו ״כלולים כל המצוות וכל הדברים שבעולם״. אבל, אומר הרבי. הנה, בסיפור זה רואים דבר מפליא ומבהיל בנוגע לכללות ענין התשובה (אף על פי שכאשר קוראים את הסיפור בהשקפה ראשונה, לא שמים לב לזה): בסיפור מודגש ששמו של תלמיד הרמב״ן היה *״ר׳* אבנר״. ועד שגם בפסוק בפרשת האזינו מרומז שמו ביחד עם התואר ״ר״׳ — כי הפסוק מתחיל בתיבת ״אמרתי״, והאות השלישי של מילה זו היא האות ר׳, ואם כן, בפסוק ״אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם״, מודגש שמו בתוספת התואר ״ר׳ אבנר״. ולכן, בכל הספרים שמובא סיפור זה, נכתב התואר ״ר׳ אבנר״, לפי שתואר זה מרומז בפסוק עצמו. זאת אומרת: היות ששב בתשובה, כמסופר ששאל את הרמב״ן ״אם יש תרופה למכתו״, ואח״כ קיים מה שאמר לו הרמב״ן (כהמשך הפסוק) — הנה על ידי זה הגיע למעמד ומצב שהתורה מכנה אותו בשם ״ר׳ אבנר״. ... ויתירה מזו: עוד לפני שעשה תשובה נקרא כבר ״ר׳ אבנר״ — מכיוון שיודעים מלכתחילה שסוף כל סוף יעשה תשובה. (מעובד מהתוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 109-110) שבת שלום הרב ינאי רונן בית חב"ד גוש מחי"ה www.chabadkfarchaim.com שבת פרשת האזינו הדלקת נרות: 17:51 צאת השבת: 18:49