פרשת וישב וחג החנוכה ה'תשע"ט

וישב:

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

מפרש רש"י: ״אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה, שלא היו ספונים וחשובים לפרש היאך נתיישבו, וסדר מלחמותיהם איך הורישו את החורי - פירש לך יישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה, כל גלגולי סיבתם, לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם. וכן אתה מוצא בעשרה דורות שמאדם ועד נח: פלוני הוליד פלוני, וכשבא לנח - האריך בו. וכן בעשרה דורות שמנח ועד אברהם קיצר בהם, ומשהגיע אצל אברהם - האריך בו. משל למרגלית שנפלה בין החול: אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה, עד שמוצא את המרגלית, ומשמצאה - הוא משליך את הצרורות מידו, ונוטל המרגלית.״

דברי רש״י דורשים ביאור:

משל המרגלית הטמונה בחול, שהדרך למוצאה היא דוקא על ידי משמוש בתוך החול, מתאים לכאורה רק לעשרת הדורות שמאדם ועד נח ולעשרת הדורות שמנח ועד אברהם, שכן אי־אפשר לספר אודות נח או אברהם ללא הזכרת סדר השתלשלות הדורות עד אליהם; אבל כיצד מסביר הדבר את ההכרח להזכיר את תולדות עשו לפני תולדות יעקב - והרי עשו ותולדותיו אינם קודמים ליעקב בסדר הדורות?

ומבאר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח:

מבואר בתורת החסידות, שבשורשו הרוחני עשו נעלה יותר מיעקב, ויש בו ניצוצות קדושה נעלים מאוד, אלא שהם מוסתרים וטמונים, ותפקידו של יעקב הוא לברר ולהוציא מתוכו את הניצוצות ולהעלותם לקדושה. ומכיוון שניצוצות אלו נעלים יותר בשורשם מדרגת יעקב - הרי על־ידי בירורם והעלאתם זוכה גם יעקב עצמו לעלייה בדרגתו.

ולכן מתאים משל המרגלית הטמונה בחול גם ליחס שבין עשו ליעקב, שכן כשם שבמשל אי אפשר להגיע אל המרגלית ללא המשמוש בחול - כך יעקב אינו יכול להגיע לדרגה נעלית זו מבלי לברר ולהעלות את ניצוצות הקדושה הטמונים בעשו.

משמעות הדברים בעבודת האדם: עשו מסמל את הדברים הגשמיים, שבתוכם טמונים ניצוצות של קדושה, ותפקיד היהודי הוא לברר ולהוציא את הניצוצות ולהעלותם לקדושה; ועל ידי עבודה זו מתעלה היהודי לדרגות שאיננו מסוגל להגיע אליהם בכוחות עצמו.

על פי האמור יובן פרט נוסף בסיום דברי רש״י - ״ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל המרגלית״: מהו הצורך להדגיש זאת, והרי ברור מאליו שמיד עם מציאת המרגלית הוא משליך את הצרורות, שאין לו כל צורך בהם?

אלא שהדגשה זו אמורה ביחס לעבודה הרוחנית - בירור הניצוצות החבויים בעשו ובענייני העולם הגשמיים:

מאחר שבירור הניצוצות וזיכוכם נעשה תוך כדי עיסוק בענייני העולם, ולעיתים יש צורך לצאת מתחום התורה והתפילה לשם כך - הדבר עלול לגרום לתחושה שיש בדברים הגשמיים חשיבות עצמאית כלשהי. ולכן נחוצה ההבהרה ״ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו״: אמנם יש צורך לעסוק בדברים הגשמיים, אבל המטרה בכך היא רק כדי להוציא מתוכם את הניצוצות שבהם, ואילו הם כשלעצמם אינם אלא ״צרורות״, שיש להשליך מיד כשמשיגים את המטרה.

(עפ"י ביאורי החומש ללקו״ש חט״ו ע׳ 302 ואילך)

סיפור לחנוכה 

סודו של השמש

פעם ביקר השולטן הטורקי בבית רופאו היהודי, בשם 'ניסים רחמים'. היה זה בימי החנוכה והשולטן התפעל מהנרות הדולקים: "מה מספרים הנרות הקטנים", שאל? סיפר הרופא על גזירות היוונים ומסירות נפשם של החשמונאים, על שיחרור ירושלים וחידוש עבודת המקדש ועל נס פך השמן, שלציונו מדליקים אנו שמונה ימים, ומוסיפים נר בכל לילה.

היה זה ביום האחרון, והשולטן מנה את הנרות, "ומה מסֵפּר הנר התשיעי", שאל?מה ענינו של השמש?

"נר של חולין הוא", השיב הרופא " אנו מדליקים בו את הנרות".

הביט בו השולטן במבט נוקב: "אילו היה זה רק נר של חולין, לא הייתם משאירים אותו לדלוק, ועוד מרוממים אותו מעל

כולם. אתם מסתירים כאן סוד, ואינכם מוכנים לגלותו לנכרי!".

השולטן קם בזעף ועזב את המקום: "כשתהיה מוכן לגלות את הסוד, אסכים לראות פניך!"

נבוך הרופא. לא חסרו צוררי יהודים בחצר השולטן, שקירובו של יהודי להשולטן היה בעיניהם לצנינים. ואם יסור חִינו, תמצא דיבתם אוזן קשבת.

סר וזעף ירד לרחוב, לטייל מעט ולהפיג צערו. פגש בו זקן אחד וברכו במאור פנים - ענהו 'ניסים רחמים' בשפה רפה...

אמר לו הזקן: "ניכר בך שדאגה מעכירה את רוחך. ואמרו חכמים: דאגה בלב איש יסיחנה מדעתו, או ישיחנה לאחרים. אם אינך יכול להסיחה מדעתך, מוכן אני לשמעה"... 

אמר 'נסים רחמים' בליבו: אילו מן השמים נשלח! פתח וסיפר סיבת דאגתו: איזו דרישה מוזרה דורש השולטן - לגלות את סודו של השמש, וכי איזה סוד צופן השמש? "סוד גדול צופן השמש" השיב הזקן - "לא בכדי עומד הוא למעלה מכולם ומפיץ אורו.

וכך אומר ב'זיך השמן' של השמש לבני האדם המסתכלים עליו:

"הביטו וראו, בני האדם! אצור הייתי בפרי עץ הזית, מוגן וחי בטוב ובנעימים, אך לא זו המטרה, ולא זה הייעוד. קטפו את הפרי ונתנוני בעקל בית הבד, כבשו וסחטו בייסורים, והפיקו את שמני. ואז נתנוני בבזיך, שמו בו פתילה והדליקוה, והפתילה שואבת ממני ומכלה אותי, כדי להאיר לבריות ולגרש את החושך!

הביטו בי, בני האדם, ותלמדו את לקחי: כדאי להתייסר ואף להתכלות, כדי לשרת אחרים ולהאיר את חייהם!".

התפעל 'ניסים רחמים' והודה לזקן בחום. "הארת את עיני" אמר, "יש בפי תשובה לשולטן"!

שבת שלום

חנוכה שמח

הרב ינאי רונן

בית חב"ד גוש מחי"ה הכתובת לכל עניין יהודי

שבת פרשת וישב

כניסת שבת: 16:14

צאת השבת: 17:16