פרשת קורח תשע"ט

כתוב בספר משלי: "שם רשעים ירקב", ותלמוד לומד מפסוק זה כי אין להשתמש בשמם של רשעים. נשאלת השאלה: מדוע, אם כן, מנציחה התורה את שמו של קורח, אדם רשע שלא עשה תשובה בחייו, על ידי קריאת פרשה שלימה על שמו? עונה על כך הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: קורח היה אכן רשע במעשיו, ועם זאת היתה לו שאיפה שראוי לכל יהודי לאמץ. הוא רצה להיות הכהן הגדול. והרמב״ם כותב: כל איש ואיש ... אשר נדבה רוחו אותו והבינו להבדל [מענייני העולם] לעמוד לפני ה׳ לשרתו ולעבדו ... ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קדש קדשים. כלומר, הוא מתקדש בדרגת כהן גדול. מכאן, שקורח לא היה בעל אידיאולוגיה פסולה, אלא שטעותו היתה באמצעי שבו בחר כדי להגשים את הרצון. השאיפה שלו להיות כהן גדול היתה בהחלט מבוססת, כפי שמשה הצהיר ׳׳אף אני רוצה בכך״: הטעות היחידה שלו היתה בניסיון להשיג מטרה זו באמצעות מחלוקת עם משה, במקום ללכת בדרכיו. כיון שכך, ראוי לקרוא לפרשה על שם קורח, כי על כולנו ללמוד מהשאיפה שלו להשגים רוחניים. עם זאת, עובדה היא שרוב הפרשה מדברת על הטעויות של קורח בפועל ולא על הכוונות הטובות שלו, עד כדי כך שאנו מוזהרים "ולא יהיה כקרח וכעדתו". מהו, אם כן, המסר החיובי בחטא ובעונש של קורח? לאמתו של דבר, כאשר מתבוננים בעומק הדברים ניתן למצוא מסר מעודד אפילו בכשלונו של קורח: ה׳ העניק לנו בחירה חפשית לנהוג בחכמה או לעשות שטויות, ובסופו של דבר ה׳ נותן לנו את המתנה הגדולה ביותר שרק אפשר — לשאוף לקדושה (להיות "כהן גדול") על ידי ניצול הכשרונות והיכולות שלנו לטובה בכוחות עצמנו, בבחירתינו החפשית. לכן, מכשלונו של קורח ומכוונותיו הטובות, עלינו ללמוד: א. לאמץ את הכוונות הטובות שלו. ב. לשלול את האפשרות של כשלון בפועל (כפי שאירע לקורח) עקב העובדה שניתנה לנו בחירה חפשית לחלוטין, ואדרבה, לנצל זאת להצלחה אמיתית. (מעובד מבאורי החומש לשיחת שבת פרשת קורח תש״נ) שבת שלום הרב ינאי רונן בית חב"ד גוש מחי"ה הכתובת לכל עניין יהודי www.chabadkfarchaim.com שבת פרשת קורח הדלקת נרות: 19:29 צאת השבת: 20:34