פרשת תצוה תשע"ט

דבר מעניין קורה בפרשתנו.

מאז לידת משה (בפרשת שמות) ועד ספר דברים, בכל פרשה מוזכר משה רבינו.

חוץ מ.. הפרשה שלנו.

למה?

התשובה נמצאת בתאריך הסמוך לשבת:

"הנה חל סדר תצוה בשבוע שחל בה ז׳ אדר, הוא בחינת הסתלקות משה, ולכן לא נזכר שמו בסדר פרשה זו, כי נסתלק משה״ (מאור עיניים)

יש לשאול:

א) הרי ז׳ אדר אינו רק יום הסתלקותו של משה, אלא גם יום לידתו; מדוע, איפוא, נרמזת בפרשתנו רק ההסתלקות ולא הלידה?

ב) איזו משמעות יש להשמטת שמו של משה מהפרשה — בה בשעה שהפרשה עוסקת ארוכות במשה ובציוויים רבים שנאמרו לו מפיו של הקב״ה, ואף פותחת במלים ״ואתה תצוה״ - מלים המופנות, בלשון נוכח, אל משה עצמו?

כדי להבין זאת, עלינו להקדים ולבאר את הקשר והיחס בין יום לידתם של צדיקים ליום הסתלקותם:

ביום לידתו של צדיק - מהותו וגדלותו של הצדיק עדיין אינם גלויים, אלא הם קיימים ״בכוח״ בלבד; התגלותו השלמה של הצדיק היא דוקא ביום הסתלקותו, כמבואר בתורת החסידות שביום זה מתגלית לתלמידיו של הצדיק ״רוח רבם העצמית״, התגלות נעלית יותר מזו שזכו לה בחיי הצדיק. ומכאן, שלידתו של הצדיק באה לידי תכליתה ושלמותה דוקא ביום הסתלקותו.

זוהי הסיבה לכך שלידתו של משה רבנו אינה נרמזת בפרשה בגלוי - שהרי בלידה כשלעצמה אין עדיין גילוי של הצדיק ומהותו.

יחד עם זאת, שלמותה של לידת משה - שלמות המופיעה דוקא ביום הסתלקותו, שבו מתגלה רוחו העצמית של משה (כאמור) - אכן נרמזת כפרשתנו, בכך שהפרשה נקראת ״ואתה תצוה״:

ידוע, ששמו של אדם אינו מבטא את מהותו העצמית; האדם כשלעצמו אינו זקוק לשם, והשם נועד רק כדי שהזולת יוכל לקרוא לו. מהותו הפנימית והעצמית של האדם היא עמוקה לאין־ערוך מזו המתבטאת בשמו.

ולכן, דוקא השמטת שמו של משה מן הפרשה, והזכרתו בלשון ״ואתה תצוה״, לשון המופנית אל משה עצמו (מבלי להזכירו בשם) - מבטאת את גילוי רוחו העצמית של משה, גילוי הנעשה ביום הסתלקותו והמהווה את שלימות לידתו והתגלותו.

(עפ"י באורי החומש ללקוטי שיחות חט״ז ע׳ 342 ואילך; חכ״ו ע׳ 204 ואילך; התוועדויות תשנ״ב ח״ב ע׳ 299 ואילך)

שבת שלום

הרב ינאי רונן

בית חב"ד גוש מחי"ה

www.chabadkfarchaim.com

שבת פרשת תצוה:

הדלקת נרות שבת: 17:04

צאת השבת: 18:05

משנכנס אדר מרבין בשמחה🤡