שבת פרשת בשלח תשפ"א

"ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות"

מן הכתוב נראה, ששירת הנשים הייתה בשמחה גדולה יותר משירת הגברים- שהרי הגברים שרו בפיהם בלבד, ואילו שירת הנשים כללה גם תופים ומחולות.

והרבי מליובאוויטש מלך המשיח מסביר: כאשר אדם נחלץ ממצב קשה שגרם לו כאב וצער, הרי ככל על מצבו הקשה- כך גדולה יותר שמחתו על ההיחלצות ממצב זה.

ובענייננו- אמנם כל בני ישראל סבלו תחת עול השעבוד המצרי, אבל הנשים סבלו שבעתיים; בשעה שהגברים היו עסוקים במלאכתם הקשה, נאלצו הנשים להתמודד עם הקשה והאיומה שבגזרות פרעה- "כל הבן היילוד היאורה תשליכהו". גזרה שכזו, מטבע הדברים, שוברת את ליבה של האם וגורמת לה כאב עצום, עמוק לאין שיעור מכאבו של האב.

ולכן משבאה הגאולה ובני ישראל נפטרו מפרעה ומגזרותיו- הייתה גם שמחתן של הנשים רבה משמחתם של הגברים.

...

בדרך זו ניתן להסביר גם את העובדה ששירתן של הנשים הונהגה ע"י מרים:

מצינו במדרש, שמרים נקראה בשם זה "על שם המירור"- על שם שעבודם המר של בני ישראל (כלשון הכתוב- "וימררו את חייהם"), שהחל בעיקר בתקופה שבה נולדה מרים.

ומאחר ששמו של אדם מורה על מהותו, יש לומר שהדבר התבטא גם בהתנהגותה של מרים עצמה: מרים כאבה מאוד את מרירות הגלות וציפתה בכליון עיניים לבוא הגאולה, וככל שזו התמהמהה- גברה התמרמרותה על קושי הגלות ועל אריכותה.

ומאחר שמרים התמרמרה כה רבות על הגלות- הייתה גם שמחתה בבוא הגאולה גדולה ביותר, ולכן הייתה זו היא שהובילה את שירתן של הנשים "בתופים ובמחולות".

(ליקוטי שיחות ח"א)

שבת שלום

הרב ינאי רונן

בית חב"ד גוש מחי"ה

www.chabadkfarchaim.com

שבת פרשת בשלח ט"ז שבט

שבת שירה

כניסת שבת: 16:50

צאת שבת: 17:51